אודות

בשנים האחרונות אנו נחשפים לצערנו הרב לתיעוד אירועים חוזרים ונשנים של התעללות בפעוטות. חוק פיקוח וחוק מצלמות אינם מצליחים למגר את התופעה וכך הורים רבים חשים חוסר ודאות. אירועים אלו מציפים את תסכולם של בעלי מעונות היום והגנים הפרטיים – אשר ברובו הגדול דווקא עושה את מלאכתו נאמנה - הנובע בעיקרו מהקושי לגייס עובדים ראויים ומקשיים בירוקרטיים נוספים. 
 
במצב הקיים כיום, רוב המסגרות עד גילאי 3 נתפסות בציבור כמסגרות השגחתיות. לעיתים שלא בצדק. לנוכח הכפפתן לאחריות משרד העבודה תפיסה אף מתחזקת ביתר שאת. מסגרת (גן/מעון/משפחתון) נחשבת כ"מושקעת" אם היא דואגת להבטחת שלומם הבריאותי והפיזי של הילדים – יחס ילדים, מבנה מתאים, איכות המזון, ציוד וכן הלאה, ובמקרים מסויימים אף בחוגי העשרה נוספים. אלא שהשקעה כזו אינה מבטיחה בהכרח את קידום מיומנויות היסוד החשובות, שהינן התשתית עליה מתפתחים הילדים – כלומר, היכולות הרגשיות, חברתיות וקוגניטיביות. 

מאחר והתפיסה הרווחת בגילאים אלו, היא כי מה שנדרש לילדים הוא בסך הכל קצת "חום ואהבה", נדחקות מיומנויות היסוד הללו לתחתית המודעות הכללית.

בהעדר סטנדרטיזציה ובעיקר בהעדר מודעות, כל מסגרת יכולה לקבוע כרצונה את סדרי העדיפויות ללמידה, ולמעשה אינה חייבת לעמוד ביעדים או הישגים כלשהם, וכפועל יוצא אף עשויה לתפקד כמסגרת השגחתית בלבד.העברת האחריות לפיקוח על המסגרות למשרד החינוך נמשכת זמן רב, וגם כאשר הדבר יקרה, אין הבטחה שנושא זה יקבל תשומת לב ראויה.

ולכן המטרה היא לייצר שינוי בתודעה הציבורית לגבי חשיבות ההשקעה בגיל הרך, במיוחד בגילאי לידה עד 3 שעפ"י המחקרים מדובר בתקופה הקריטית בהם מתעצבת נפש הילדים. עיקרי השינוי יבואו מהבנה שתפקידו המרכזי של הגן הוא לעסוק בהכנת הילדים לחיים, במובנים הרגשי החברתי והקוגניטיבי  - וזאת בהנחה שההשגחה הפיזית היא must - ובנוסף לכך לייצר שפה משותפת ערכית חינוכית עם ההורים על מנת להפוך את התהליך לאפקטיבי. 

המרכז לגנים ומשפחה הוקם על מנת לתת מענה מקצועי להתנהלות המסגרות לגיל הרך על כל היבטיהן - החל מהארגון הפיזי, עבור בתוכניות הלימודים ועד להקניית הערכים המהווה את לב העשייה החינוכית. אנשי מקצוע וגם הורים, ימצאו כאן מענה לשאלות יומיומיות שעד כה נמצאו בתחום האפור. כל זאת תוך הצבת חזון ויעדים לחינוך לגיל הרך בארץ.