המעשה החינוכי

חינוך פירושו הקניית הרגלים וערכים בשונה מהוראה שעיקרה הקניית ידע. בעוד שתפקידו של המורה הוא להעביר ידע ותוכן שעליו נבחנים בסוף תקופה, תפקידו של המחנך הוא לעצב את רוחו של התלמיד. כמובן שמחנך יכול להיות גם מורה. אלא שהמעשה החינוכי נובע כולו מדוגמא אישית. התנהגות המבוגר מול הילדים היא הקובעת את המעשה החינוכי. מסרים ישירים ועקיפים, שפת גוף, הבעות פנים, אינטונציה וכן הלאה משקפים את האמונות האמיתיות. 

בני האדם שנים זה ומזה ומגיבים באופן שונה לאותה סיטואציה. וכך, ילד שמוציא לשון, מסרב לקבל סמכות, מסרב "לסיים" את הצלחת וכו' יקבל תגובות שונות מאנשים שונים. ועל כן העלאת המודעות תהיה אפקטיבית ביותר כאשר לכל סיטאוציה תינתן תגובה מומלצת עם רציונל כלשהו. לחלק מהקוראים יראו הדברים מובנים מאליהם, אבל יש לזכור את הדברים שאינם מופיעים כאן. הכוונה לפרשנויות ה"יצירתיות" - שחלקן הקיצוני אף מגיע לתקשורת מדי פעם - לפתרון הסיטואציות השונות הניתנות ע"י כל מי שאיננו הקורא עצמו. 

המטרה כאן היא להתחיל תהליך של דיון פתוח על הכללים, מה מותר ומה אסור. מה מקובל יותר ומה פחות. עם הזמן תתייצב מסגרת הגיונית, שתשמש כנקודת ייחוס, לאופן בו צריכים להשתקף הערכים הרצויים (כבוד, עידוד וכן הלאה).

במידה ולא מצאתם את הסיטואציה המבוקשת, הנכם מוזמנים לשלוח אלינו את תיאור המקרה ואנו נוסיף אותו למאגר. 

למעבר לתיאור המקרים והתגובות - לחצו כאן