מטיפול לחינוך לגיל הרך

הגדרת עובדת כסייעת, מטפלת, או מובילת כיתה, מקבעת דימוי מוטעה אשר משפיע על המקום התודעתי של העובדת ולמעשה, נותנת אישור לכך שמדובר ב"עבודה" ולא בעיצוב נפש לדורות. 

ישנם גנים אשר אינם עושים הבחנה בין הצוות המסייע לגננות. כולן נקראות נשות חינוך או גננות. אך אלו אינם רבים. השינוי נראה אולי סמנטי אך מבטא הכרה בכך שכל מי שבא במגע עם ילדים, ובוודאי מי שמהווה דומת משמעותית לאורך שעות רבות בכל יום, הוא בעצם המחנך ומעצב את נפשם. 
כאשר בוחנים לעומק מהו חינוך מסתבר שמדובר בעיקר על דוגמא אישית ומערכות יחסים. 

ובהינתן חוק הפיקוח על המעונות, אשר יחייב את העובדים במסגרות החינוכיות לעבור השתלמויות, מתחדדת עוד יותר שאלת אופי ההכשרה הנדרשת. 

ועל כן, ראוי שכל מטפלת/סייעת וכן הלאה תוכשר לתפקיד מחנכת לגיל הרך. ובכך יושגו שתי מטרות גם יחד: 
א. התמקדות בתחום יחסי האנוש וקיום אינטראקציה חיובית עם ילדים.
ב. הפיכת העיסוק לפרופסיה. העצמה והכרה